חלק א':

תסמונות אחיות?

רופאים וחוקרים רבים משוכנעים שפיברומיאלגיה (FM) ותסמונת התשישות
הכרונית (CFS) הן ביטוי שונה לאותה מחלה. למעשה, חולים רבים סובלים
משתי התסמונות גם יחד. בזמן ששתיהן הוכרו כמחלות פיזיולוגיות אמיתיות,
לא נמצאו הגורם או התרופה לריפוי של אף אחת מהן.  האם חוסר  המרפא
הוא כל מה שמשותף לשתי המחלות? לא ממש. כשבוחנים את מה שידוע על
FM ו-CFS, נראה כי הן יותר דומות מאשר שונות.

מהי פיברומיאלגיה?

פיברומיאלגיה משמעותה כאב ברקמות הסיביות (ליפיות) של הגוף -
בשרירים, ברצועות ובגידים. בעבר, נהגו לכנות את ה-FM 'פיברוסיטיס',
כינוי שרמז לכך שישנה דלקת בשרירים בשל ה-FM, אך מחקרים
שנערכו לאחרונה הוכיחו שאין שם דלקת. FM אינה גורמת נזק לרקמות
ואינה מחלה שהולכת ומחמירה. בשל סימפטומים מגוונים ואחרים המלווים
את הכאב בשרירים, בדרך כלל מתייחסים אל ה- FM כ'תסמונת'.
(*בעקרון, הפרוש העומד מאחורי המונח 'תסמונת' הוא מצב המרובה
בסימפטומים; גם לופוס מכונה 'תסמונת' ונחשבת למחלה קשה, תסמונת
דאון היא מצב מולד וקשה וכד'. עם זאת, אנשי מקצוע רבים מעדיפים
להשתמש במונח זה בהקשר של FM ו/או CFS על פני השימוש במונח
'מחלה').
בבדיקות מעבדה שגרתיות של חולי FM לא נמצא לרוב דבר בלתי-תקין.
אולם חולי FM רגישים להפעלת לחץ באיזורים ספציפיים בגוף המכונים
'נקודות הרגישות' (tender points).

ב-1990 קבע הקולג' האמריקאני לראומטולוגיה (ACR) קריטריונים
רשמיים לאבחון פיברומיאלגיה (בעיקר לצרכי מחקר)*. כדי לעמוד
בקריטריונים אבחוניים אלה, לחולים צריך שיהיה צירוף של המפורט
להלן:
1. כאב מפושט בשני צידי הגוף התחתונים ובשני צידי הגוף העליונים
במשך שלושה חודשים (רצופים) לפחות.
2. כאב ב-11 מתוך 18 הנקודות הרגישות שהוגדרו לעיל, לפחות.

(*לאמצעי אבחון זה של נקודות הרגישות ישנם גם חסרונות. הרגישות,
כמו הסמפטומים עצמם, משתנה מעת לעת, ויכולה לעיתים לרדת מן הסף
הנדרש על פי אמצעי אבחון זה. לכך חשיבות רבה אם באותה העת נמצא
החולה אצל הרופא לקבלת אבחון.  ישנם חסרונות נוספים לאמצעי זה
שנדונים בפרוט במדור 'רופאים' באתר זה. עם זאת, חשוב לציין כי זהו
האמצעי היעיל ביותר לצורך לאבחון כיום).
סימפטומים אחרים הנלווים לפיברומיאלגיה באופן שכיח כוללים תשישות,
ליקויים קוגניטיביים (במובן ההתנהגותי: שכחה, חוסר ריכוז וכד'), קהות של
התחושה ותחושה דקירות קלות (כמו כש"הרגל נרדמת"), סימפטומים של
מעי רגיז ועוד.

מהי תסמונת התשישות הכרונית?

תסמונת התשישות הכרונית (CFS) היא מצב המאופיין בתשישות כבדה,
(הכוונה לעייפות משמעותית רבה ו/או ממושכת, להבדיל מעייפות "רגילה")
שאינה משתפרת על ידי מנוחה במיטה ושמחמירה עקב פעילות פיסית או
מנטלית. חולי CFS מתפקדים ברמה נמוכה באופן משמעותי של פעילות ממה
שהיו מסוגלים קודם להתפרצות המחלה. מכיוון שבדיקות המעבדה הן לרוב
תקינות, CFS מאובחנת בדרך כלל על פי הקריטריונים שנקבעו
ב-1994 על ידי המרכז לבקרת מחלות של ארצות הברית, שדורשים:

1. תשישות חמורה ובלתי מוסברת, שניתן לזהות את מועד
התפרצותה. אין הכוונה לדוגמא למצב שנמשך לכל אורך החיים
(ב"מצב שנמשך לכל אורך החיים" הכוונה למצב בו אין
אפשרות השוואה עם תקופה במהלך החיים שבה לא היתה
התשישות קיימת בצורה חמורה כזו). התשישות חייבת להיות
מתמשכת או חוזרת במהלכם של שישה חודשים רצופים לפחות.

וגם:

2. ארבעה או יותר מהסימפטומים הבאים:
[] ליקוי בזיכרון לטווח הקצר או בכושר הריכוז,
[] כאב גרון,
[] בלוטות לימפה רגישות,
[] כאב שרירים,
[] כאבי-פרקים ללא נפיחות או אדמומיות,
[] כאבי ראש מסוג או בחומרה שלא היו קודם לכן,
[] ועייפות שקשה להתאושש ממנה גם 24 שעות אחרי
ביצוע פעילות פיסית.

הסימפטומים חייבים להתמשך או לחזור על עצמם במהלך תקופה
של שישה חודשים רצופים של מחלה וחייבים שלא להתקיים טרם
הופעת התשישות.

הן על חולי FM והן על חולי CFS להיבדק כדי למצוא אם קיימות בעיות
אחרות שהיו יכולות לגרום לסימפטומים, כגון תת-פעילות של בלוטת
התריס, חוסר בברזל, דלקת פרקים ומצבים רפואיים אחרים.

קביעת אבחנה של CFS לעומת אבחנה של FM בדרך כלל תלויה אך ורק
בשאלה האם הסימפטום הבולט ביותר הוא תשישות או כאב. למרות קיומם
של סימפטומים מסויימים - כגון חום, כאב/אודם בגרון ובלוטות נפוחות -
השכיחים יותר בחולי CFS מאשר בחולי FM, לא ניתן להתכחש לדמיון
בין התסמונות. בנוסף, מחקרים גילו ממצאים חריגים פיסיולוגיים הקיימים
ב-CFS וב-FM, כמו זרימת דם מופחתת באיזורים חשובים במוח.
בטכנולוגיות לניתוח תפקוד המוח כדוגמת SPECT ו-PET (שיטות דימות -
'הדמייה'- המבוססות על סריקה ממוחשבת של המוח ע.מ.) תועדו מימצאים
פיסיולוגים חריגים אלה, וההבדל בין הסריקות של חולי CFS וחולי FM הוא
קטן. מה שעדיין אינו ברור הוא האם חריגות אלו הן התוצאה של המחלה או 
הסיבה שלה.

* הסברים המסומנים בכוכבית הם הסברים שהוספו ושאינם מופיעים במאמר המקורי באנגלית. זאת, מלבד באור מושגים מסוימים שנעשה ע"י המתרגמת (ע.מ.).