אחת הדרכים בהן אנו מוסיפים לסבל שלנו היא באי-הקבלה שלנו של מה שנכון כאן ועכשיו. הכחשתנו את האמת בנסיבות בהן אנו שרויים, דוחה או משהה את קבלתנו את ההווה ואת אשר אנו יכולים לעשות עימו, לעבוד איתו. אנרגיה מתכלה כתוצאה ממאבקנו להיאחז בעבר, דבר שהוא בלתי אפשרי וגם מונע מאיתנו מלחיות חיים מלאים כעת.

תוצאה אחת מכל זאת, עבור אנשים רבים עם CFS, היא דיכאון. כוונתי כאן היא לדיכאון שיכול להיווצר כתוצאה מהערכתנו את הנסיבות, לא כתוצאה מהשינויים הכימיים שבמהלך המחלה. היפוך מצב זה של דיכאון הוא בקבלה של מה שנכון כאן ועכשיו, ובשחרור כל ה"ג'וקים שבראש", המחשבות המקובעות שלנו, מהעבר, על איך הדברים צריכים או אמורים להיות.

הדבר בא לידי ביטוי בצורה נהדרת על ידי דבי, שקובעת:
"אני לא הופכת מדוכאת יותר. הייתי נוהגת להיות כך פעם, אבל למדתי מהי קבלה. אני מקבלת את העובדה שאני עלולה להיות חולה בכל שארית חיי, ואני צריכה רק להעריך כל יום, כל רגע. ואני מקבלת שיתרחש נס, ואני יכולה להחלים בכל יום שהוא."

דוגמא נוספת מוצעת על ידי ברניס, הבאה מרקע של השגיות רבה בתחומים מרובים בחייה. "הייתי חייבת להכיר בעובדה שאני לא יכולה לעשות את אשר עשיתי קודם לכן, להיות בעלת עסק משלי, לרוץ, ולהיות אמא פעילה. אני חייבת להניח לכל זאת ולהיות בסדר עם מה שהוא כל כך של 'עכשיו', דבר שהוא מאוד קשה."
"אולם נכנעתי לאמונה שזהו המסע שלי, ושאני אצא ממנו אדם טוב יותר. אני מנסה שלא לנבור בעבר ובמי שהייתי אז. אני רק יודעת שאני הופכת
לאדם חדש."

ברניס ודבי נמנות על המקרים החמורים ביותר והממושכים ביותר שהכרתי, כל אחד נמשך על פני כמה וכמה שנים. הן יכלו בקלות לקרוס ולהתמוטט
ביאוש, בראותן שחייהן לא מתקדמים בהתאם לחלומותיהן. עם זאת, ובאומץ רב, הן בחרו בדרך אחרת.

השימוש ב-CFS כמורה נותן לכם את ההזדמנות להפוך זמן זה לעת של גדילה ושל גילוי-עצמי. אפשר שלא הייתם בוחרים בדרך זו של למידה אם היתה ניתנת לכם אפשרות הבחירה, אולם לבטח תפיקו תועלת למשך כל שארית חייכם מאותם השיעורים שהיא נותנת לכם, אם תהיו פתוחים לקבלם.