מערכות יחסים בעלות מחוייבות

הצטרפו אלינו לעדכונים בפייסבוק
(יש ללחוץ "הפוך לאוהד" בדף העדכונים לקבלת עדכונים שוטפים מהאתר)

המלצות לאורחים

אוסף מידע מקצועי למטפלים ועל זכויות החולים בפיברומיאלגיה וכאב מיופציאלי

למאמר על ד"ר דוין סטרלניל באתר זה

מערכות יחסים בעלות מחוייבות

מאת מרים ארליך ווילאמסון

עמוד 4 מתוך 4

לענות על צרכי האחר

נבחן את המצב הבא, כדוגמא למקור לחיכוכים, בין רונה, לה יש פיברומיאלגיה, ובין טד, אשר לו אין. כמו אנשים רבים שלהם יש פיברומיאלגיה, לרונה נטיה לחוסר קואורדינציה, למעוד ולהתקל בחפצים, למרות שהיא מבחינה בהם - חפצים שאחרים מצליחים "לעבור" מבלי להתקל בהם. טד הוא כמעט בן-זוג מוצלח לרונה, מלבד דבר אחד: יש לו "עמידות" רבה בפני בלאגן והוא נוטה להשאיר דברים במקום שהם נופלים. כאשר הגב שלה בסדר, רונה תתכופף, תרים את חפציו של טד ותפנה אותם מן הדרך, תוך כדי שהיא מלמלת לעצמה כל אותו הזמן. אולם ישנן פעמים בהן היא אינה יכולה להתכופף, לא שמה לב לדבר-מה שטד הפיל על הרצפה, ומוצאת עצמה מועדת עליו. דפוס זה כבר נמשך שנים.

יום אחד, כשטד בעבודה, רונה מועדת בשל נעל שהוא השאיר על המדרגות. היא היתה יכולה להיפגע באופן משמעותי אם לא היתה מחזיקה במעקה. זועמת, רונה מוציאה את כעסה במבצע נקיון, שבמשכו היא מרימה כל דבר שטד השאיר מסביב ועורמת את הכל על הצד של טד במיטה. את גרביו המלוכלכות היא שמה על הכרית שלו כדי להבטיח שהוא לא "יפספס את הנקודה". עד שטד חוזר הביתה, רונה מותשת פיסית, מרוקנת רגשית, שפוכה על הספה בסלון, כשמטלית לחה על מצחה. "הי מותק", הוא קורא מדלת הכניסה, ולפתע נעצר כשמבחין ברונה. היא לא נראתה רע כל כך מזה חודשים. "מה קרה?" הוא שואל, במלוא הרצינות, כפי שניתן להבחין בקולו.

"כמעט הרגתי את עצמי כשהחלקתי בגלל הנעל הארורה שלך", רונה עונה בנימה בין-רוטנת ובין-מייבבת. "מתחתי שריר בכתף, אולם לא שמתי-לב לכך עד שסיימתי לנקות את הבלאגן שלך. ברור שאינך דואג כלל לבטחוני. נמאס לי להיות המשרתת שלך, וכדאי שתתחיל לנקות לסדר אחריך מהיום והלאה – אחרת..!"

טד סירב בחכמה לברר את הפירוש האפשרי ל"אחרת", אולם עד כאן הגיעה חוכמתו. הוא עונה, "ראי רונה, אני עבדתי קשה כל היום, ואת בבית לא עושה כלום. אם יוצא לי להשאיר דבר-מה זרוק מסביב, את יכולה לעזאזל לעשות משהו מועיל ולהרים אותו. זה לא הרבה לבקש".

מה שיש לנו כאן הוא מתכון למלחמה. רונה חייבת עכשיו להזכיר לטד שהיא היתה מאוד רוצה לצאת ולהיות עם אנשים, כמוהו, אבל היא מתעייפת בקלות ויש לה יותר מדי כאבים. טד יכול להשיב שאם היתה לוקחת את עצמה בידיים ועושה קצת פעילות גופנית, לא היה כל כך כואב לה. הוא יכול להרחיק לכת מעט יותר, ולהצביע על כמה היא עלתה במשקל, מכיוון שהיתה נוהגת להשתרע ברחבי הבית ולא לעשות דבר, ולטעון שאם היא לא היתה כל כך שמנה, היא לא היתה מגושמת כל כך בהתנהלותה בבית. היא יכולה לבכות; הוא יכול לצאת החוצה בסערה לפאב השכונתי לבירה עם החברים שלו. שניהם יכולים לוותר על הכנת ארוחת ערב, להסתפק בשאריות ולחממן במיקרוגל. הוא יכול להשאיר את הכלים שבהם אכל בכיור ואת בגדיו התחתונים על ערימת הבגדים בסל-הכביסה. היא יכולה לזרוק אותם לפח האשפה. הוא יכול כבר לנחור בהתלהבות עד שהיא תבוא למיטה לישון. היא יכולה לבהות בתקרה כל הלילה, זועמת על חוסר הרגישות שלו כלפיה. האפשריות הן בלתי מוגבלות.

כמובן, אין זה צריך להיות כך. טד גדל בבית שאימו סידרה אחרי כולם מבלי להתלונן. בתקופת הרווקות שלו הוא השאיר דברים זרוקים מסביב בכל שטח דירתו. עד עתה, מעולם לא העלה על דעתו שלרונה היתה בעיה עם הרגליו. אם היה שם לב, יתכן שהיה מבחין באי-שביעות רצון מצד רונה, אולם היא מעולם לא אמרה מילה.

בואו נריץ את הסרט אחורה ונתחיל שוב. נצטרך לבחור בזמן מוקדם יותר במערכת-היחסים שלהם, הרבה לפני שטד הפך לכזה, שמצפה מרונה לסדר אחריו מבלי שתרגיש שהדבר נכפה עליה, והרבה לפני פיתחה זעם רב שהביא אותה לפרוץ במסע ניקיון מפרך. נביא את רונה להרים את אחת מנעליו של טד, המונחת על המדרגה, ולשים אותה בצד שלה של המיטה כדי להזכיר לה לדבר איתו על כך בזמן המתאים. באותו הערב, כשהם מתכוננים לישון, היא תאמר, "מותק, כשאתה משאיר את הדברים שלך מונחים ברחבי הבית, זה מציק לי, מפני, שדבר ראשון, אני לפעמים נתקלת ומועדת בגללם, למרות שאני רואה אותם לפניי. חוץ מזה, זה גורם לי להרגיש שאתה לא מעריך את הזמן שלי והאנרגיה שלי, ואני מאוד רגישה לכך מכיוון שאני לא יכולה לצאת מהבית ולהרוויח כסף ולתרום כמוך. הייתי רוצה למצוא דרך לשנינו להרגיש יותר בנוח לגבי זה. מה דעתך על קופסא בשבילך שתוכל לזרוק לשם דברים כשלא בא לך לשים אותם במקומם?"

תגובתו של טד תהיה, לבטח, שונה מאוד - כמעט לחלוטין. הוא לא יצטרך להגן על עצמו, מפני שרונה אינה מאשימה אותו בדבר. היא פשוט מציגה את הדברים, הרי ברור שאפשר, בצורה שהיא רואה אותם ואיך היא מרגישה לגביהם. היא מביעה את התחושה שהדבר מציק לה, ללא כעס, מפני שהיא לא אגרה בתוכה את תחושות הכעס שלה, אחת אחרי השניה, עד שהפכו לזעם. היא אמרה לו איך היא מרגישה, ולמה. היא העידה על רצונה לפתור את הבעיה לשביעות רצונם של שני בני-הזוג. היא אף הציעה פתרון באופן שיתן לטד את ההזדמנות לשנות את המצב לטובה או להציע אחר. הפתרון היה בגדר אופציה, אך הבעת הרצון לעשות את הדברים טובים יותר היתה דבר מוחלט וברור. מה שעשתה ההצעה הוא לתת לטד, לעומת זאת, דרך להגיב ללא הצורך להגן על עצמו או למצוא בעצמו את הפתרון. מאחר וברור שרונה חשבה על הדבר, וברור שכך טד לא עשה, יהיה זה אך הולם שתהיה היא הראשונה להציע, כל עוד שהיא תשאיר לטד, בצורה הזו, דרך להשתפר.

האם דוגמא זו נשמעת לכם מוכרת? האם אי שם קבור הכלב בחיי המשפחה שלכם והייתם רוצים להוציאו מקברו, יחד עם בני-זוגכם, ולדון בעצם העניין? אם כן, חשבו על הנושא לעומקו ותכננו את מהלכיכם.

היו מוכנים ל-

להעלות את הנושא בזמן שאף אחד מכם אינו עייף או לחוץ מדי, וכשישנו די זמן כדי לדון בו.
להציג את הנושא באופן ניטרלי.
לתאר איך אתם מרגישים בקשר אליו.
לומר מדוע אתהם מרגישים כך.
לומר מה הייתם רוצים לראות שיקרה.
להציע פתרון, אם אתם יכולים.

כשיגיע הזמן ואתם תתחילו לדון בכך, יתכן שתופתעו לראות כמה טוב עובדת שיטה זו. עם זאת, אם זוהי הדרך ההפוכה מזו שאתם רגילים להביע את חוסר שביעות רצונכם, היו מוכנים לכך שבני או בנות- זוגכם ירגישו מעט שלא-בנוח בתחילה. יתכן שתצטרכו לבוא עם גישה זו מספר פעמים, בנוגע למספר נושאים שונים, עד שהוא או היא יבטחו בכם, שלא תשנו הילוך באמצע השיחה ותהפכו אותה לריב. היו אמינים, ויאמינו בכם.

כמובן ששיטה זו לא תוכל לעבוד אם אחד מהשותפים במערכת-היחסים מתכחש או אינו מודע לעובדה, שלשותף השני יש צרכים. קל לשכוח מצרכי האדם השני, כשכל כולכם מרוכזים בכאב. קל לשכוח באותה המידה, כשאתה כה טרוד בדאגות כספיות, לחצים מהעבודה, והנטל הנוסף לעבודות הבית, שמגיע מעצם היותו בן-הזוג הבריא של חולה בפיברומיאלגיה.

בעיה נוספת בנישואין היא שרובנו חונכנו לשים דגש רב על עצמאות. אנו נוטים לבלבל בין להיות עצמאיים ובין להיות ללא צרכים. לרוב, הצורך היחיד, המקובל עלינו, הוא הצורך במין. אולם, אף אחד מאיתנו אינו ללא צרכים. אנו צריכים להרגיש אהובים, מוערכים ושאכפת לאחרים מאיתנו. אנו צריכים לשתף את רגשותינו ואת חוויותינו עם מישהו אשר יתן להם תוקף. אנו צריכים שיכירו בנו בשל ההישגים שלנו ולקבל אהדה בשל כשלונותינו. אנו צריכים להרגיש בטוחים פיסית ורגשית בביתנו שלנו, ועוד.

פעמים רבות, ריב נישואין מתרחש כאשר שני בני-הזוג מתחרים על מילוי צרכיהם, ואף אחד מהם אינו ממלא את צרכיו של השני. אנו חשים מאוכזבים וכועסים, למרות שכפי הנראה אין אנו מודעים לסיבה האמיתית לכעסנו, ולכן תולים את האשמה באדם השני. ג'ואן, יועצת, אשר בעבודתה כרוכה מידה רבה של נסיעות, מספרת על הזמנים בהם היא היתה חוזרת הביתה מנסיעת-עסקים "מרגישה תשושה וחבולה, נוכח ההשתדלות שלי להיראות נורמלית, בזמן שאני לא הרגשתי כך כלל".
תומס, מתכנת אשר עובד מהבית, היה לבדו במשך כמה ימים, עם שום דבר מלבד הכלב והחתול ששימשו לו לחברה. "טומי היה אוסף אותי משדה-התעופה, ותוך כמה רגעים היו רבים על משהו שהיה טפשי לגמרי. הסיבה? רציתי לשמוע כמה שהוא שמח שאני בבית. הוא רצה לשמוע הכל אודות הנסיעה מפני שהוא רצה שאשתף אותו בחלק זה של חיי. וזה היה הדבר האחרון שעליו רציתי לדבר. אך דבר מכל זה לא נאמר. כל אשר אמרנו היה דברים טפשיים וילדותיים".

בסופו של דבר, ג'ואן הבינה ש"מה שקרה הוא אוסף של צרכים שהוטח כנגד אוסף שלם אחר של צרכים". היא הציעה שהיא ותומס יעשו "בירור צרכים קצר מהר ככל האפשר עם כניסתנו למכונית. אנו מוצאים כי אנו די מוכנים להסכים מי הוא זה שזקוק יותר, ומי הוא זה שבצרכיו יש 'לטפל' קודם. שנינו אוהבים אחד את השני מספיק כדי להיות מסוגלים להמתין כל אחד עם צרכיו-שלו, כשאנו רואים שהאחר זקוק יותר. הדבר עובד טוב, ועד כה לא רבנו, עת חזרתי הביתה מנסיעת-עסקים, מזה כמה שנים".

ג'ואן ותומס הצליחו לפתח סוג של מערכת-יחסים אשר ד"ר ארנסטו ואסקז, פסיכיאטר מקולומבוס שבאוהיו, התייחס אליו בועידה שעסקה בפיברומיאלגיה ב-1997. מערכת-יחסים בריאה, לדבריו, הינה כזו שבה "שני בני-הזוג מנסים, בעקביות, לענות על צרכי האחר, בצורה הדדית". זוהי מטרה ששווה לשאוף ולהתאמץ בגינה. עם סבלנות ורצון-טוב, היא ניתנת להשגה.

תורגם באישורה של המחברת, מרים ארליך וויליאמסון (Miryam Ehrlich Williamson), המהווה פרק מספרה:
The Fibromyalgia Relief Book: 213 Ideas for Improving Your Quality of Life

הספר מיועד לסייע בהתמודדות המתמשכת עם פיברומיאלגיה, בתחומי חיים רבים, כגון: תזונה ותוספי מזון, שינה טובה, עבודות הבית ושעות הפנאי, לרבות נסיעות ואירועים, שיפור מצב הרוח ומערכות יחסים, שיפור מקום העבודה, שיטות להתמודדות עם כאב, לחץ, בעיות קוגנטיביות ועוד.

ספרה הקודם נקרא:
Fibromyalgia: A Comprehensive Approach What You Can Do About Chronic Pain and Fatigue

והיא מתארת אותו כספר שהיתה רוצה לקבל עת אובחנה לראשונה.

הספר, שממנו תורגם הפרק כאן, הוגדר על-ידי המחברת כספר שמיועד יותר "למתקדמים".

הנהלת האתר מבקשת להביע תודה מיוחדת, מקרב לב, למחברת, על נדיבותה ועל מתן האישור לפרסום תרגומים למאמרים מספריה לאתר- בפרט, ועל הכלים שמכוחה להעניק להתמודדות עם האתגרים בהם עוסק האתר בכלל.

התחלה

סיום

עדכון אחרון: רביעי, 02 יוני 2010 05:26

נוצר בתאריך:שני, 11 מאי 2009 02:14