היה היה פעם אי, שם חיו להם כל הרגשות:
שמחה, עצבות, ידע וכל היתר, כולל אהבה.

יום אחד, נודע לכל הרגשות כי האי עומד לשקוע
לקרקעית הים. כל הרגשות הכינו את סירותיהם לעזיבה.
'אהבה' היתה היחידה שנשארה. היא רצתה לשמר את גן
העדן שעל האי עד לרגע האחרון.

כשהאי היה כמעט מתחת לפני המים, אהבה החליטה שהגיע
זמנה לעזוב. היא החלה לחפש מישהו כדי לקרוא לו לעזרה.
בדיוק בזמן שעושר חלף על פניה בסירה מהודרת, אהבה שאלה -
"עושר, האם אוכל לבוא איתך על סירתך?"

עושר השיב - "אני מצטער, אך יש הרבה כסף וזהב על סירתי
ולא יהיה לך מקום עליה באף פינה."

ואז החליטה אהבה לבקש מגאווה, שעברה לידה בכלי שייט
יפיפה. אהבה זעקה אליה - "גאווה, עזרי לי בבקשה!"

"איני יכולה לעזור לך" - אמרה גאווה.
את רטובה כולך ותזיקי לסירתי היפיפיה".

אחרי כן, ראתה אהבה את עצבות עוברת לידה ואמרה -
"עצבות, אנא, תני לי לבוא איתך".

עצבות השיבה - "אהבה, אני מצטערת, אבל אני צריכה
להיות לבד עכשיו".

ואז, ראתה אהבה את שמחה. אהבה קראה בקול - "שמחה,
אנא קחי אותי איתך!" אולם, שמחה היתה כל כך מאושרת,
שלא שמעה את אהבה קוראת אליה.

אהבה החלה לבכות.

ואז, שמעה קול שאמר לה - "בואי אהבה, אני אקח אותך
איתי". היה זה זקן ישיש. אהבה חשה כה מבורכת
ומאושרת, עד ששכחה לשאול את הזקן הישיש לשמו.

כאשר הגיעו ליבשה, הישיש הלך לדרכו. אהבה הבינה כמה
היא חבה לישיש. אהבה תרה ומצאה את ידע, אותו שאלה -
"מי היה זה שעזר לי?"

"היה זה זמן" - השיב ידע. "אך מדוע היה זה זמן שעזר
לי, כשאף אחד אחר לא היה מוכן? "- שאלה אהבה.

ידע חייך, ובכנות וחכמה רבה השיב -
"מפני שרק זמן יכול להבין כמה גדולה היא אהבה".

תורגם מאנגלית. המחבר: לא ידוע.